כיפת ברזל לפצצות במערכת זוגית – מילה מיכל סגל

הלוואי שהיתה כיפת ברזל לפצצות הנוחתות עלינו לעתים במערכת יחסים ארוכה. חשבו על זה, איזו המצאה נהדרת זאת היתה יכולה להיות, נכון?

אז… תרשו לי לשמח אתכם ולכתוב , שבהרבה מצבים , אתם בעצמכם יכולים לבנות בכשרון רב את כיפת הברזל של הזוגיות שלכם. כן כן… אמיתי.

בואו נדבר על חלק מהפצצות ועל כיפת הברזל שלהן:

הפצצה- מריבות. כיפת הברזל- מורכבת משלושה חלקים:

חלק ראשון: ליצור תקשורת טובה,ולהפנים עובדה מאוד פשוטה: המטרות שלכם משותפות. למדו להתווכח נכון: אל תבקרו,אל תשפילו- זה מעליב ,יוצר צלקות ומרחיק. חשבו על מה שאתם אומרים לפני שאתם אומרים. שוחחו בכנות על מה שמפריע .  שיחה פתוחה וכנה ,כזו שבונה אמון,היא הדרך היחידה שתוביל להבנה אחד של השנייה ברמה גבוהה יותר.

חלק שני: אל תקראו את המחשבות של בן הזוג שלכם הקשיבו לו. אתם לא נמצאים בראש של בן הזוג,ולמרות שנדמה לכם שאתם יודעים מה מפריע לו או מה הוא רוצה להגיד , יש לי הפתעה בשבלכם, אם תתנו לבן הזוג לדבר,לפרוק ,ולהסביר בסבלנות את התמונה המלאה, סיכוי גדול שתשמעו דברים שטרם שמעתם, ורגשות שלא ידעתם שקיימים. תנו לבן זוג את הרשות לדבר. אל תתפרצו לפני שהקשבתם,קחו נשימה עמוקה ופשוט תקשיבו. לא תאמינו כמה ריבים יכולים להיפתר אם רק תקשיבו רגע למה שיש לצד השני לומר לנו.

חלק שלישי: העבירו מסר ברור, הציעו פתרונות וסכמו את הדברים שהדגשתם.חשוב שההצעות לפתרון יהיו מוגדרות, למשל, "אני רוצה שתתעניין בי יותר" ,היא בקשה כללית,אך המשפט:" אני רוצה שתיזום לפחות שיחה אחת טלפונית איתי במהלך היום" מהווה בקשה ספציפית.

ולבסוף- הרי אנחנו רוצים שמריבות יהיו קצרות ושיגרם כמה שפחות נזק. לשם כך, ניתן לקבוע שלעולם לא הולכים לישון בריב.  קבעו כלל: בכל פעם זהו תורו של מישהו אחר ליצור את הפיוס. גם אם הוא מרגיש ה"צודק". מתוך המקום הזה, יושבים, מדברים ומיישמים את סעיפים 1-3.  
ואם כבר מדברים במושגים של פצצות וכיפת ברזל, אז בדרך זו ניתן גם לשמור על הפוגה ארוכה .

הפצצה-השקפות עולם שונות (הפצצה הזו נוחתת על בני הזוג לרוב בשנות החיים הראשונות). כיפת ברזל- לראות את השוני ביננו כיפה, מאתגר ומעניין. לקבל ואף להנות מההבדלים מהשקפות העולם השונות שלנו.במקום לראות בהם גורם מאיים ומקור לצרות, ניתן ליישם את סעיפים 1-3 תחת כותרת "מריבות" ,וליצור מודל זוגיות מיוחד לכם הכולל את תפיסות העולם השונות שלכם,ו"לבשל" מהמרכיבים שלהן תבשיל ייחודי רק לכם. הבסיס לכל זה הוא להפנים שתי עובדות פשוטות: האחת,לכל אחד מכם זכות להשקפת עולם כזו או אחרת,השניה,אנשים לא יכולים להפוך לאדם אחר- ומהמקום הזה אין מפסיד או מנצח ,אין מלחמה. הרבה מהשקפות העולם לומדים לקבל. ישנם דברים נפלאים בהשקפות עולם אחרות, ואפשר אפילו לראות את היתרונות שלהן בחיים שלנו .אם נשכיל לראות את היתרונות, אז נדע גם להוקיר אותם,ולהיות סלחנים על מה שלא נוכל לקבל. זכרו- התעסקות על מה שחסר ,מעוור את מה שקיים וטוב. זוגיות בריאה נותנת מקום לכל השקפות העולם לחיות זוז לצד זו.

הפצצה- חוסר אמון בבן זוג (התחושה שהאדם שאיתו אנו חיים לא תמיד רוצה בטובתינו ו/או תחושה שהבן זוג אינו נאמן למערכת הזוגית שלנו). תחושה כזו בהכרח תרחיק אותנו אחת מהשניה  . כיפת ברזל- כאשר קיים חוסר אמון במערכת הזוגית, זה בדרך כלל מצביע על הפרעה בסיסית . זוהי נורת הזהרה מסנוורת מאוד. יש לתקשר נכון,ברגישות ,ובמדוייק עם הבן זוג,ויחד עם זאת לעשות עבודה רגשית גם עם עצמינו. במקרים רבים בהם התעורר חוסר אמון במערכת היחסים, קשה מאוד להתגבר עליו ללא ליווי מקצועי. לכן, כיפת הברזל במקרה הזה תהיה פנייה ליועץ זוגי שיבין את הרקע והסיבות להתנהלות האישית והזוגית שהביא לאותו חוסר אמון. יועץ זוגי יבין יחד עם בני הזוג את הדרך בה חוסר האמון משפיע על המערכת הזוגית ,יבין את הצרכים של שני בני הזוג, ויוביל את בני הזוג לזוגיות טובה,נקייה ממחשבות הרסניות ,ויתן כלים שיתרמו לשיפור היחסים.

 

הפצצה- סגנון הורות שונה (פערים בערכים ובעקרונות ההוריים בין בני הזוג). כיפת הברזל- הרבה פעמים במקרה כזה, ויכוח הוא בלתי נמנע, כי הרי מדובר בבשר  מבשרינו, ואם אנחנו חושבים שאנו יודעים מה הטוב ביותר עבורו, ובן הזוג ממש לא בכיוון ,אז נעשה הכל כדי להוכיח אותו על טעותו. אז,נכון, יהיה ויכוח אך בוויכוח נסו להתמקד ברגשות שלכם במקום בטעויות של בן הזוג, שאלו אותו שאלות על פעולותיו כהורה,ומה המחשבה מאחורי פעולות אלה, הסבירו את המחשבה מאחורי הפעולות שלכם ,ומדוע לדעתכם זה ייטיב עם הילד. הורות משנה אנשים,ולעתים תפגשו אדם מעט שונה ממה שהכרתם לפני לידת הילד. תסתקרנו לגביו,למדו אותו מחדש. ההנחה של שניכם צריכה להיות שאתם תוך כדי שיח כנה ,מוצאים את דרך הביניים הנכונה לכם לגידול הילד. לא מפסיקים לדבר על העניין עד שלא מוצאים פתרון שמקובל על שניכם. אם שניכם הורים צעירים חסרי ניסיון ,ועולם הפתרונות שלכם בגידול ילדים הינו צר, אתם לגמרי יכולים להחליט להיוועץ עם מנחה הורים.

הפצצה- שעמום. כיפת ברזל- השקיעו בקשר,תטפחו אותו, תסתקרנו ,מצאו תחומי עניין דומים או ייצרו אותם (הליכה משותפת, סרט,חדר בריחה …). תייצרו את כל זה כבר בתחילת הקשר כי לאחר מס' שנים,קשה מאוד להתחיל לייצר עניין משותף והשעמום רק עולה ועולה. תקשיבו לרגשות הלא נעימים שהשיעמום מעלה בכם,שאלו את עצמכם, מה אתם יכולים לעשות עם הבן זוג /לבד שהרגשות הללו יעלמו. דברו על כך עם בן הזוג.

הבשורה המשמחת היא, שפצצות במערכת הזוגית, אינן בהכרח הרסניות. לעתים, אותן פצצות באות ללמד אותנו הרבה על עצמינו,על בני הזוג שלנו ,ועל המערכת הזוגית שלנו. הפצצות הללו יכולות להצמיח אותנו למקומות טובים. עלינו רק לעצור ,להקשיב לרצונות שלנו, של בני הזוג, להבין שאין כאן מפסיד או מנצח, ושכל פעולה של שניכם היא לטובתכם בלבד. תובנה זו תוביל להקשבה אמיתית, בשביל להבין באמת,בשביל לראות באמת,בשביל להרגיש באמת אתכם,את הצד השני ,וליצור יחד מתוך אהבה, שיתופיות,הכלה, חמלה והתחשבות. 

5 טיפים לזוגיות נהדרת

5 טיפים לזוגיות נהדרת , אני קוראת לזה: 'אחר כך קל'. או בראשי תיבות: 'אחכ קל'. אחרי שמקפידים על חמשת הטיפים הללו – נהיה קל ונעים בבית ?

א' – אשמה – כשלפרטנר שלנו כואב וקשה, רובנו חשים אשמה. זה לא משהו רציונלי, אלא משהו שהוטמע בנו בחינוך החברתי. לכן, כשאחד מבני הזוג מביע קושי או כאב, זה מוביל הרבה פעמים לריבים. כי הפרטנר ששומע את הכאב חש רגשות אשם ומנסה להצדיק את עצמו. למשל, נועה מתלוננת שבן הזוג שלה, אופיר, יוצא בכל יום חמישי עם החבר'ה שלו מהצבא והיא מרגישה לבד. כשאופיר שומע את התלונה הוא ממהר להסביר לה עד כמה חשובים לו החברים האלה. הוא נותן מענה לטקסט המפורש שנועה אמרה ומנסה להצדיק את בחירתו לצאת בחמישי בערב. זה ריב קבוע שהם רבים כבר זמן רב. נועה מרגישה שלאופיר לא אכפת ממנה. במקום לשקוע ברגשות אשמה ולהטיח בנועה הצדקות – אופיר יכול להקשיב לתחושה האמיתית של נועה, שהיא לבד ולמצוא דרך, מבלי לוותר על החברים, לעטוף את נועה בתחושה שאכפת לו ממנה ושהיא לא לבד. למשל על ידי שיזום דייט זוגי עם נועה ביום רביעי וירעיף עליה חיבה, מה שמביא אותנו לטיפ השני.

ח' – חיבה.  אנשים צמאים לחיבה. למילה טובה, למחמאה לתחושה שרואים אותם ומעריכים את הטוב שבהם. גם אם זה 'מובן מאליו', תגידו מילה טובה. "איזה מלך שקנית קפה, זה שימח אותי". אז מה אם הוא קונה קפה תמיד? תאירו בזרקורי ענק על כל דבר טוב שהפרטנר שלכם עושה. זה יגרום לו לרצות להיות עוד יותר טוב ?

כ' – כפתורים. לכל אחד מאיתנו יש כפתורים דימיוניים, שאם נלחץ עליהם – נגיע ללב שלו. יש מי שאוהב פרחים ואחר – לא סובל אותם. יש מי שאוהב הפתעות. יש מי שזקוק למגע ואחר למילים טובות. יש מי שאוהב שמצלצלים אליו, לשמוע את קולו, אחר זקוק להודעות חיבה בטקסט. תהיו סקרנים לגלות מהם הכפתורים של האהובים שלכם. וזיכרו שזה עלול להשתנות, עם עונות השנה, עם המחזור החודשי או סתם ככה, אז שימרו על סקרנות כל השנה.

ק' – קריאת מחשבות. מלמדים אותנו שאם מישהו באמת אוהב אותנו – הוא ידע לבד מה אנחנו רוצים. זו שטות מוחלטת. האחר הוא אחר. ואין לו שום דרך לדעת מה את אוהבת שיעשה או יגיד, איפה את אוהבת שיגע ואיך. ספרו לאהובים שלכם איך אתם רוצים להרגיש אהובים ואל תתאכזבו אם הם לא מדייקים, למדו אותם שוב.

ל' – לב. הרבה אנשים מנסים לנהל מערכות יחסים דרך הראש, המיינד, הרציונל. להביא טיעונים מנומקים, לנסות לשכנע. זה עובד נהדר בדיבייט או בבית משפט, אבל זה לא עובד במערכות יחסים. מערכות יחסים הן רגשיות וזקוקות לדיאלוג רגשי – לב אל לב. אם אתם רוצים להביע את עצמכם ולתקשר עם האהובים שלכם – רדו מהראש אל הלב ונהלו שיח במרחבי הלב. שתפו ברגשות, והקשיבו לרגשות של האחר. כדאי להשתמש בטון רך, כזה שיכול לאפשר לאהובים לחוש מוגנים ולהיפתח גם הם.

ו…אחר כך קל – אם עשיתם את כל זה, נהיה קל ונהדר בבית ?

ד"ר מיכל צוקר – יועצת זוגית ומרצה במכון פתרונות
חברת האגודה הישראלית לייעוץ זוגי

 

לתת מעצמך ולא את עצמך

היא הגיעה אלי עם רגשות מעורבים, עצבות ורצינות שלא אופייניים לה.

בכי, כאב מהול בתחושת הקלה ושחרור.

מצבים בהם הנפש חלוקה, הרגש והלב משמשים בערבובי.

הקשבתי לה – היא דיברה במילים ובתנועות הגוף.

פרידה!

העלינו תובנות של מה למדנו מהקשר שהיה

ואיך צמחנו מהיחסים שהיו/לא היו.

אני בוחרת לשתף אתכם והסיבה ברורה מאוד

"לא מתכוונת לוותר על עצמי".
"לא מתכוונת לתת את עצמי ולהישאר לבד".
"לא מתכוונת לרצות כדי לקבל אהבה".

3 תובנות שאם כולנו נשכיל לחיות איתן, חיינו ייראו אחרת לגמרי.

על כל תובנה אפשר לדבר שעות אבל לא אלאה אתכם בפירוט.

ואז הדמעות זלגו שוב, הכאב ניצח לרגע.

אפשרתי לה ואף עודדתי אותה שזה בסדר, והבכי בסופו של דבר הוא עוד כלי לאוורור הרגשות הפנימיים ותחושת הקלה שתבוא אחריו.

3 ימים אחרי פרידה מזוגיות של תקופה ממושכת הם לא דבר פשוט בכלל.

חיבור לרגשות העכשוויים זהו הדבר החשוב מכל כרגע.

לשחרר, להוציא, לדברר ולאוורר את הרגש שמתחבא מתחת לכ"כ הרבה שכבות/מסיכות.

ואז הצעתי לה דרך נוספת מרפא, משחררת ומאפשרת לתת דרור אינסופי למחשבות, לרגשות , לתחושות – כתיבה.

ואז שלפה את הפלאפון שלה והראתה לי מה כתבה אתמול באוטובוס.

ואת זה אני משתפת אתכם (באישורה) כדי שנוכל להימנע ולמנוע סיטואציות דומות:

"היחסים איתך היו ריקוד מייגע בין חום לקור.

לא היה רגע של נחת.

לא היה רגע אחד לעצור את המרדף ולנשום לרווחה.

ברגעים האומללים רק קיוויתי שזה כבר ייגמר. ייחלתי למגע שלך, למבט הרך בעיניך.

באותם הרגעים רק קיוויתי להרגיש את האהבה התובענית שלך, היא הייתה כמו שמן למדורה שלי.

ברגעים המאושרים חששתי כי ידעתי שבקרוב מאוד אפול שוב למלכודת שטמנתי לעצמי ואאבק ברצון שלי לזעוק לשמיים.

ידעתי שבכל צעד שאעשה לעבר עצמי, אני רק מלבה את חמתך שתתפרץ עליי בלי רחמים.

עם זאת תמיד התהלכתי בתקווה שעם עבודה קשה, לבסוף, תרחף שלווה מעל ראשינו, ותו לא.

איכשהו, ככל שהצד של מערכת היחסים ביני לבין עצמי על כף המאזניים נעשה כבד יותר, הצד של מערכת היחסים בינינו התרוקן מכל טוב… או שאולי לא היה בו הרבה מלכתחילה?

ניסיתי למלא את הצד שלנו שוב בכובד משקל אהבתי אליך, אבל בכל פעם מחדש זה נשפך מבין האצבעות שלי כמו מים".

התרגשתי מאוד איתה ובשבילה לנוכח היכולת שלה לכתוב על המצב ממקום של כאב  מאוד אותנטי, ממקום של התכווצות שהביא להתרחבות. ממקום של הבנה מה היה מה לא היה. ממקום של מה היא תרמה וכמה רצתה אל מול הריק שנתקלה בו.

ולמה אני משתפת אתכם?

אל תוותרו על עצמכם ויהי מה !!!!

היו קשובים ללבכם ולרגשותיכם.

תאהבו, תתנו מתוך אהבה ושמחה ולא ממקום של ריצוי וצמא לאהבה.

תשמרו על עצמכם גם מפני עצמכם.

כל הזמן עם יד על הדופק כדי לא ללכת לאיבוד גם בתוך "חיבוק" ויחסים לכאורה טובים.

לא להיות בזוגיות עם אחר = להיות בזוגיות עם עצמי. וגם בזוגיות עם אחר חובה לשמר זוגיות/קשר עם עצמי שלי.

אז סיגל יקרה (שם בדוי),

צאי לדייט עם עצמך ותיהני מכל רגע.

יש לך את עצמך ואת מדהימה, חכמה, נבונה, בוגרת, את נראית מליון דולר.

תעופי על עצמך את שווה, את ראויה, את אהובה.

הכל בסדר והכל לטובה.

כשאת לבד – את לא לבד – את עם עצמך וזה המון .

מאת: פנינה טובין – יועצת זוגית ומינית

תני מעצמך ולא את עצמך.

לבד בתוך הביחד

לבד בתוך הביחד… האם זה טוב?

זוכרים שכשהתאהבתם נדמה היה שהעולם עצר מלכת? שאר העולם פשוט נעלם לו…

בשלבים הראשונים של האהבה הרומנטית חלים שינוים בתחושותיהם של בני הזוג כלפי עצמם. הם נעשים נמרצים מאד, עליזים יותר, רואים את החיים באור חיובי.

לחיים פתאום יש תוכן ומשמעות ובני הזוג מוכנים ומזומנים להם…

אלינור בן טאטא

במהלך התקופה הראשונה של האהבה הרומנטית בני הזוג מרגישים סימביוטיים באופן טבעי, זה מרגיע לחשוב כאחד, להרגיש באופן זהה, לא צריך בכלל מילים כדי להבין זה את זה. התאהבות היא קצת כמו לאבד את עצמך למישהו אחר.

כשאנו מדברים על זוגיות – אנו מדברים על הביחד כשלם. על אומנות החיבור בין השניים כדי ליצור תחושה של שותפות. זמן קריטי זה – האהבה הרומנטית – היא שלב בסיסי חשוב בו הזוג יוצר את האינטימיות המקסימלית שלו ובה בעת נרקמת תחושת האמון הטוטלית בבן הזוג.

כשזוגיות עושה את צעדיה הראשונים, לרוב אנו חושבים כי לא ייתכן מצב כזה של לא להיות ביחד – לעולם לא נרצה לחיות בנפרד. תקופה רומנטית, משגעת, בה האושר מציף אותנו ומרחיק כל מחשבה אחרת שאינה עוסקת בכם. ישנה כימיה מאחורי ההתאהבות וכל אינדיבידואל חווה זאת אחרת, מחקרים מוכיחים כי לדופמין יש השפעה עמוקה על המוח.

אולם, התקופה הזו אינה נמשכת לנצח, היא חולפת לה אט אט כאשר האמון שרכשתם זה לזה והאינטימיות התפתחה לה.

כשהאהבה הופכת סימביוטית

בתוך כל הביחד הזה יש כאלה המתקשים להבין את חשיבותה העצומה והבלתי מעורערת של הנפרדות בתוך מערכת היחסים.

סימביוזה היא מילה נרדפת לתלות זה בזה. על מנת שתוכלו ליצור שותפות אמתית ובעיקר בריאה, אתם חייבים לתת מרחב, כזה שבו כל אינדיבידואל במערכת הזוגית יוכל להביא עצמו לידי ביטוי באופן המדויק עבורו מבלי לבטל את עצמו. נפש אינדיבידואלית היא המרכיב החזק והמדהים ביותר במתכון לזוגיות ארוכה ובעיקר בריאה.

אין מדובר כאן על ניתוק, על פרידה, על חיץ- ממש לא. מדובר כאן על היכולת של כל אחד מבני הזוג לאפשר לבן הזוג שלו לצמוח מתוך הכרה והבנה כי הוא אדם אינדיבידואל בתוך המערכת הזוגית שלכם. הצמיחה של מערכת יחסים יציבה תלויה בחלקה בצמיחה הנמשכת של הפרטים המרכיבים אותה.

אז מה הבעיה בעצם?

כשאנו פוגשים זוגיות אנו מביאים אליה את כל המטענים הרגשיים שצברנו בחיינו קודם לכן בתת המודע שלנו ורוב הסיכויים שמאחורי השנים הללו , במודע או שלא במודע, עסקנו בליטוש התמונה של השותפות המושלמת שתהיה לנו. לתמונה זו התווספו פרטים שנתנו לה חוויה של חמימות של אושר, של ביחד. הפנטזיות הקלסיות והמאוד מנחמות הללו עלולות ליצור בלבול, אכזבה ותסכול רב כשלחיינו מגיע בן זוג אמתי. מדוע? כיוון שגם לו ישנן פנטזיות משלו ואידיאולוגיה אחרת, שונה משלכם על זוגיות וצרכים שונים של נפרדות. בקיצור, תמונה אחרת לגמרי משלכם.

כשאתה מרגיש שאתה כבר לא יודע מי אתה…

לאחר התקופה הרומנטית בה אתם חווים את הביחד כחוויה אמתית, נכונה וורודה יש לומר… מתחילה לכרסם בכם המחשבה כי… לא הכל ורוד פתאום…"למה אני מרגיש כך"? האם אני כבר לא אוהבת אותו"?

בתוך מערכת זוגית ממושכת, עם הזמן, לעתים ישנה סכנה שאחד מבני הזוג יגלם תפקיד / משחק שמצופה ממנו. בחלוף הזמן, ייתכן כי תגלי/ה התנגדות לכך. תחושות קשות של איבוד העצמי, איבוד החלומות שלי, יחלו להופיע שאלות כמו מי אני? כעס על עצמי למה ואיך הגעתי למצב הזה.

לאורך זמן במערכת יחסים אתם מסתכנים במילוי מלאכת התפקיד המצופה מכם. ייתכן כי תתחילו להתרעם על כך שלא יכולתם להיות האדם שהייתם פעם, או אדם שאתם רוצים להיות. אתם עלולים להאשים את בן / בת הזוג שלכם בתחושת אבדן הזהות שלכם.

כך הולכים לאיבוד בזוגיות.

כמה בלבול.

אנחנו כבר לא מצליחים לזהות האם המחשבות שלנו באות מאיתנו או שמא אלה מחשבות שמגיעות מאחרים, שסיגלנו לעצמנו, ששכנענו את עצמנו שהן שלנו ובשבילנו.

מעולם לא היה קשה לך לענות על השאלה הפשוטה הזאת: "מי אני"?

אז…

כיצד תשמור על זהותך בתוך מערכת זוגית:

ריכזתי עבורכם מספר דגשים והמון חומר למחשבה…

זכרו את האני העצמי שלכם – כאשר הייתם רווקים, אני משוכנעת שהיו לכם לא מעט תחומי עניין וחלומות משלכם. תחומי עניין אלה סיפקו לך את תחושת הזהות העצמית הברורה לכם על ידי אישור מחודש של מי שאתם ומה חשוב לכם. כעת, משאתם בזוגיות, אלו נדחקו מעט הצידה או לפחות קיבלו עדיפות נמוכה יותר. זכרו את עצמכם, את מי שאתם, באמת. את האני השלם שלכם. כך תגיעו לזוגיות שלכם ברורים יותר לעצמכם וכמובן לפרטנר שלכם. ויתור עליהם בסופו של דבר יכה בכם , יכביד עליכם ויגרום לכם לכעס ובעיקר אשמה על בן הזוג.

ערכים – הם אבן הדרך שלנו בחיים. כוכב הצפון שלנו. ערכים הם כמו גבולות, אלה יאפשרו לך להתמודד מול סיטואציות שייקרו בדרכך – קבלת ההחלטות שלך אז "יתיישבו" על האני האמיתי שלך.
הפסיקו לנחש מחשבות של בני זוגכם – כאשר אתם מנסים למלא את החסר, אתם מסתכנים בהעלאת מחשבות ורגשות שאינם עולים בקנה אחד ואינם באים בשום אופן מבני הזוג שלכם. קריאת מחשבות מספקת תחושת שליטה בדיונית וכוזבת. אל תיחפזו להסקת מסקנות מהירה – שבו, דברו את שעל לבכם ועשו סדר במחשבות שלכם.

היו בכאן ועכשיו – כאשר אתם חווים רגשות שלילים עזים המעוררים בכם סלידה ופחד -האינסטינקט הראשוני שלנו הוא מיד לשחרר אותן מאיתנו. כאשר אתם צריכים להבהיר נקודה מסוימת הקפידו לקחת בחשבון את כל תחומי המציאות , פרופורציות רבותיי.

זכרו את החברים שלכם – בתחילת הקשר, בואו נודה על האמת , כל מה שאתם צריכים זה האחד את השני. אתם בבועה של תשוקה ואהבה. בידוד מסוג זה הוא מלכודת של סימביוזה כאשר אנו מחליקים לכיוונה לאט לאט.

הישארו פתוחים לעולם, החברים שלכם יהיו אלה שיתמכו בכם כאשר מערכת היחסים שלכם תעבור טלטלות. החברים יעזרו לכם להתבונן בתמונה השלמה מזווית ראייה קצת אחרת.

הם תמיד היו שם בשבילכם.

לבד בתוך הביחד

אלינור בן טאטא,
יועצת זוגית ומשפחתית

זוגיות ודימוי עצמי

במאמר זה אתייחס להגדרת מושג הדימוי העצמי, והשפעות אפשריות של דימוי עצמי נמוך על הקשר הזוגי.

דימוי עצמי הוא מושג רב ממדי המכיל בתוכו את התכונות והדימויים שהאדם מייחס לעצמו. המונח מתייחס להיבטים שונים בחיי הפרט: דימוי אישי (תכונות אופי), מוסרי, גופני, משפחתי, חברתי, אקדמי ועוד. מושג זה עונה על שאלות כמו, "מה אתה חושב שחבריך לספסל הלימודים חושבים עליך?" "מה אתה חושב שחושבים עליך בעבודה?" הדימוי העצמי מתחיל להתפתח בגיל הילדות המוקדמת ומושפע מאוד מדמויות שנתפסות בעיני הילד כדמויות סמכות (הורים, קרובי משפחה אחרים משמעותיים, מחנכים וכדומה). דימוי זה ממשיך להתפתח ומגיע לשיאו בגיל ההתבגרות וכן יכול להשתנות גם בהמשך החיים הבוגרים.

כל אדם שונה מזולתו ומהווה ישות נפרדת ומוגדרת אשר לה אישיות וזהות משל עצמה. כל אחד מאתנו מחזיק תמונה פרטית, מודעת, של עצמו הבאה לידי ביטוי במספר רב של פרמטרים כדוגמת:

– כיצד אנו נראים?
– מה אנו אוהבים/שונאים?
– מהם הכישרונות שלנו?
– מהם נקודות התורפה שלנו?
– מה מעצים אותנו?
– מה מרגיז אותנו?
– וכיו״ב

דימוי עצמי נמוך מבטא את הפער בין מה שהאדם שואף להיות לבין איך שהוא  מעריך את עצמו בפועל.  כאשר הפער הוא גדול, האדם נוטה לפתח ביקורת הרסנית ולא פרודוקטיבית כלפי עצמו, ומייחס לעצמו תכונות שליליות וכישלונות בעיקר.  לעיתים קרובות הדימוי העצמי הנמוך לא משקף את היכולות והכישורים האובייקטיביים של הפרט, אך יש לו השלכות שליליות בכל תחומי החיים החשובים- לימודים, קריירה מקצועית, קשרים חברתיים וכמובן זוגיות.

כיצד הדימוי העצמי משפיע על הזוגיות? 

ישנן מספר  השלכות אפשריות של דימוי עצמי נמוך על הזוגיות, ביניהן נטייה להימנע משיח עם בן הזוג בשל חשש מדחייה, קבלה של התנהגות לא מכבדת מצד בן הזוג, או לחילופין

השענות יתר על בן הזוג , תוך דילול משאביו הנפשיים.

אנשים עם הערכה עצמית נמוכה עלולים  להיות ספקניים וחרדים באשר למידת האכפתיות של הפרטנרים שלהם כלפיהם.  לעתים קרובות, הם יטו להפנים תחושות ורגשות שליליים, ולא יתלוננו על בעיות בתוך מערכת היחסים מחשש לדחייה.  במקום זה הם ישמרו לעצמם את התלונות, ומראש יכנסו למצב של התגוננות במקום לנסות ולהתמודד עם המצב ועם השאלות הללו בצורה פתוחה ואינטימית.

תקשורת אינטימית יכולה לעזור לשפר את חיי האהבה.  חשוב להבין שאם הפרטנר נמנע מלשוחח על מערכת היחסים בצורה פתוחה וכנה, זה לאו דווקא בגלל שלא אכפת לו ממנו, אלא יותר משום שהוא מפחד שאם הוא יראה סממנים של חוסר הסכמה, הוא בסופו של דבר ייפגע.  אפשר להניח שדווקא להישאר בשקט במצב של לשכוח ולסלוח הוא אקט שמבנה מערכות יחסים ותורם להן, אבל כשזה מגיע לנושאים אקוטיים במערכת היחסים, חוסר היכולת לשוחח עליהם יכול להיות הרסני.  עבודה על העלאת ההערכה העצמית בתוך מערכת יחסים עשויה לקדם דיאלוגים יותר פתוחים ואינטימיים בתוך הזוגיות. לכולנו ברור שמערכות יחסים עשויות להיות מורכבות, אבל המפתח הוא האופן בו אנחנו בוחרים להתמודד עם המצב כשאנחנו חשים בחוסר סיפוק.

אחת ההתנהגויות  הנגזרות מדימוי עצמי נמוך הינה קבלה של התנהגות לא מכבדת מצד בן הזוג. הערות כגון: ״אני חש שהיא אינה לוקחת אותי ברצינות״ או ״אני חשה שאני מאבדת את עצמי בקשר״ עשויות להעיד  על כך שבן הזוג מתקשה לשמור על כבודו העצמי בקשר. ניסיון קליני מראה, כי רוב הזוגות חווים קשיים בתחום זה במידה זו או אחרת. כאשר אחד מבני הזוג חש שהוא מתקשה לשמור על כבודו העצמי, עלולים להופיע רגשות מייסרים של חרדה, עצבות ובעיקר בדידות, אף על פי שעל פניו נראה, ש״הכל בסדר״.

הצעד הראשון הנדרש כדי לשמור על כבוד עצמי בזוגיות, ולמעשה בכל מערכת יחסים הוא להגדיר את הגבולות שלך, לסמן ״קווים אדומים״. למשל, אם הבעל מתעכב באופן קבוע בשיחות טלפון עם קולגות בעבודה בסופ״ש, ההשלכות של כך עשויות להיות שהמשפחה תתחיל לאכול את ארוחת הערב השבועית המשותפת בלעדיו.

השלכה נוספת, והפוכה של דימוי עצמי נמוך על הזוגיות, היא השענות יתר על בן הזוג.  אנשים עם דימוי עצמי נמוך, עלולים לפנות ללא הרף לבן הזוג שלהם כדי לזכות באישוש ואישור עצמי, כדרך לחזק את ההערכה העצמית שלהם. להיות הכתף התומכת במשרה מלאה, ואפילו יותר, של מישהו עלול להיות די מתיש, גם אם אוהבים אותו מאוד.  עפ״י הפסיכולוגית ד"ר לסלי בקר פלפס, קבלה עצמית מאפשרת מערכת יחסים מספקת ואישית יותר, משום שבאופן זה אתם מסוגלים להתמקד באחרים (ולא רק בעצמכם) ובכלל, כל הטענות שאתם משמיעים בפני בן הזוג על הערך הנמוך שלכם בעיני עצמכם, עלולות לחלחל פנימה ולשכנע אותו כי אתם אכן צודקים.

בין אם הדימוי העצמי הנמוך יוצר נתק בתקשורת, או עודף והצפה בתקשורת, המפתח לזוגיות חיובית ובריאה מחייב התייחסות לנושא הדימוי העצמי ולנושא התקשורת אופטימלית, מקרבת, תומכת ומצמיחה בין בני הזוג.

ברכה יוסף,
יועצת זוגית ומשפחתית ומדריכת הורים

רחמים על בן הזוג

גלי, בת 52, נשואה לאלון במשך 28 שנים ולהם שלושה ילדים מתבגרים. היא פעילה חברתית למען הקהילה, ובין לבין התחביב שלה הוא לצייר.

"אנחנו צוות טוב, בבית הכל מתנהל מושלם, יש לנו חלוקת תפקידים, יש לנו הרבה חברים, אלון מכור לספורט ולמראה שלו, ויש לו ביקורת על איך שאני נראית".

גלי, הגיעה אלי ושיתפה שאלון תפס אותה בבגידה, הוא ראה התכתבויות שלה בטלפון.

"בהתחלה נלחצתי, נבהלתי, אבל כשנרגעתי הבנתי שאין בינינו כלום. אנחנו מנהלים את הבית כמו שותפים, וזהו!! אין לנו שום דבר מהנה יחד, אין לנו על מה לדבר, איתו אני מרגישה בודדה ולא מוערכת. אני רוצה להתגרש ממנו, לא רוצה להמשיך לחיות ככה. רוצה להרגיש נאהבת, רוצה לאהוב, קשה לי הבדידות".

בדיון סוחף הגענו לשאלה של – למה נשארים בזוגיות כשהיא גוססת?

הסיבות הן מגוונות ורבות…

ניפוץ חלום המשפחה, הילדים, אומץ, פחד מהלבד, פחד כלכלי, פחד מעימותים

מה יגידו עלינו…

אבל מה שהכי הקפיץ אותי ואני שומעת את זה לא מעט זה

"רחמים על בן הזוג".

"הוא איש טוב, אני לא רוצה לפגוע בו, אני פוחדת עליו, איך הוא יתמודד…"

השיחה הזאת הדהדה לי בראש כמה ימים…

רחמים על בן הזוג?

אז בואו נעשה סדר, כל עוד אתן מתעסקות "בו" – בהתמודדות שלו  אתן שוכחות אתכן!!!!

המחשבה "עליו", גורמת לאישה להרגיע את המצפון שלה, לתת הסבר טוב שהיא רגישה ולא אכזרית לבן זוגה. או שזה סוג של בריחה מההתמודדות שאת הכי רוצה – לעזוב אותו ואת מספרת סיפורים לעצמך.

ויש גם את הסיפורים על החיים אחרי, שבחוץ אין "גן עדן" ואולי עדיף להישאר עם המוכר והידוע.

מטבעי ותפיסת העולם שלי גם כיועצת, זה לנסות ולתקן לפני שמחליפים, אך יש הרבה מצבים שחבל על הזמן, הכוחות והאנרגיה.

המערכת כבויה לגמרי, אין לבני זוג (או לאחד מהם) רצון להציל, וכשאין רצון = אין יכולת…

האם זה המצב שלכן?

תתחילו להתמקד בעולם שלכן, ברצונות שלכן, בחלומות שלכן, באנרגיה שלכן.

מה משמעות החיים שלכם?

מה מדליק אתכם להיות בתחושת חיות, ערות ושמחה?

בן הזוג שלכן יתמודד ואם צריך, ייקח עזרה חיצונית וימקד גם את עצמו! הילדים יתמודדו, כל עוד תהיו קשובים לצרכים ולקשיים שלהם.

גירושים לא חייבים להיות מלוכלכים מצד אחד, ומצד שני יש פה פגיעה גדולה בבן הזוג שגורמת לו "ללכלך" את הגירושים ולהכאיב לצד השני, גם כשהוא לא רוצה.

פגיעה באגו מובילה להרס (זה כמו שהיינו ילדים וכשקיבלנו מכה ישר החזרנו לצד השני מבלי לברר, להבין, להעמיק את סיבת המכה). כשאנו נפגעים ההתנהגות הבסיסית שלנו והילדית היא להחזיר.

ההבדל בין התגובות קשור מאד לתחושת הערך והקיום של בן הזוג,

אם הוא חסר ביטחון ויש לו אגו, הוא יחפש "נקמנות" ולהקשות עלייך,

ואם הוא אדם מודע לבטוח בעצמו הוא יבין שאין טעם להישאר בקשר "גוסס" שאתם סובלים בו ולא ממשים את עצמכם. הוא יבין שהאחריות למצב היא של שניכם. הוא יהיה מעוניין לסיים את המערכת על הצד הטוב ביותר ושתהיו שניכם מאושרים.

אז כן, גירושים זה לא דבר קל או נעים, אבל זו תקופה- זכרו!!!

תקופה שיש לה התחלה, אמצע וסוף.

ומשם יש התחלות חדשות, בתקווה ורצון לטובות יותר, למיקוד משמעות, יעדים, ושמחה.

מה שבטוח לחיות חיים שלמים במקום שלא טוב לך, לא מצמיח אותך, בלי אהבה והתרגשות, לא מאתגר – אין טעם!

רדו מהגדר, תבחרו!

או שתחליטו שיוצאים לדרך שלתקן ולהעיר את הזוגיות הזאת

או – להיפרד ולסגור אותה.

אין אפשרות להישאר במקום שלא טוב לנו.

ואם לנו לא טוב אז גם לו לא טוב.

אין מצב שלאחד נעים והשני סובל – יש מצב שהאחד פוחד להתמודד והוא מתפשר על החיים שלו ובוחר לחיות חצי חיים.

זה בדיוק המקום שמזמן בגידה, שאת מאפשרת לעצמך להיסחף,

את מקבלת הערכה, מה שאין לך בבית, הפיתוי גדול, הריגוש והחיות בחוץ מעירים אותך ומחזירים לחיים.

ובבית יש עצב ובדידות.

אל תתפשרו על החיים שלכם!

אהבה וזוגיות הם מפתח לאושר, לשמחה, לצמיחה ולהתפתחות שלכם.

(הפוסט כתוב בשם נקבה אך מתאים לשתי המינים)

מזמינה אתכם לשיחת התייעצות והכוונה, לתקן או להחליף.

#מדברים_יחסים

דניאלה דבח כהן – יועצת זוגית, משפחתית ומינית

050-9613040

זוגיות זה לא פשוט

אנחנו מחפשים, מתלהבים, מחזרים, מחוזרים, מתרגשים, חווים חוויות, מצפים, הביטחון העצמי עולה ומתחזק, הדימוי העצמי בשמים, רוצים זוגיות, רוצים שתמיד יישאר ככה, באותה רמה של ריגוש, תענוג. ציפייה וסיפוק. וזה אכן קורה. הצד השני מתלהב באותה מידה ויש חיבור. אבל…

האם אתם יודעים מהו הכוח החזק ביותר בחיים? רבים יגידו – אהבה, אין ספק שהיא כוח אדיר אבל לא הכי חזק. הכוח הכי חזק בחיים – הם החיים עצמם!

החיים מביאים אותנו למחוזות שלא תמיד ידענו, תכננו או רצינו.

לחיים דינמיקה משלהם ואנחנו חלק מתוכם חיים ומשתנים עם הזמן.

התהליך הזה של שינוי קורה גם בקשר הזוגי. כאן עומדים למבחן שני בני הזוג, כל אחד לחוד ושניהם יחד. כל אחד לחוד צריך להתמודד עם עצמו, רצונותיו, שאיפותיו, תשוקותיו, תכניותיו, חלומותיו וגם עם המקום והמצב בו הוא נמצא בזמן הנוכחי.

שניהם ביחד צריכים להתמודד עם התכניות שרקמו ביחד, עם הציפיות המשותפות, עם הסביבה הקרובה (משפחה וחברים) המקיפה אותם ומהווה חלק מחייהם, זאת מול המציאות היומיומית שאינה בהכרח תואמת את מה שחשבו קיוו וציפו שתהיה.

כאן בא למבחן החוזק והחוסן של הקשר הזוגי וגם היכולת של כל אחד מבני הזוג להסתגל לשינויים, לקבלם, תוך שיתוף, תקשורת, הבנה, כבוד הדדי, אמינות, חשיפה, גילוי, כל זאת על מנת לשמר את הגחלת, את האש שאליה כל כך נמשכו בתחילת דרכם.

בדרך כלל זה הזמן שאנו היועצים הזוגיים נכנסים לתמונה. לא תמיד הסיטואציה ברורה לזוג כי הם כבר בתוך המבוכה, ההתלבטויות, הכעסים והתסכולים, לעתים כבר בתוך מלחמה מתישה והם קרובים להרים ידיים (תרתי משמע…)

התפקיד שלנו להרגיע, לשקף, לעזור להם להבין, להכיר ולקבל את תמונת המצב ויחד איתם להסיר את המכשולים שנערמו בדרכם והרחיקו אותם אחד מהשני ומהאושר של כל אחד מהם בפני עצמו והאושר המשותף. זהו משא שעלינו להוביל ולקוות שהם ישתפו פעולה. נעשה זאת עם הרבה אמפטייה, הכלה, שיקוף, הקשבה, הבנה והכוונה.

יתכנו מצבים שהמצב כבר מקולקל, גם אז ההחלטה היא של הזוג אנחנו תמיד נהיה איתם בכל אשר יחליטו.

שלמה ברוש, יועץ זוגי

בשביל מה להתחתן?

מהי אהבה? האם קיים בכלל מושג כזה של אהבת אדם אחר? האם ניתן לאהוב לאורך זמן את אותו אדם? האם אהבה היא משהו שמתעצם או נשחק עם השנים? האם ניתן למנוע שחיקה של אהבה? ובכלל למה להתחתן? האם בהכרח ישנה זיקה בין אהבה לבין נישואין?

במאמר זה אנסה לענות על שאלות אלו על פי תפיסת העולם שלי.

האדם הוא יצור חברתי. כך נבראנו, עם צורך להיות שייכים לחברה. יעיד על כך, אחד מדרכי הענישה החמורים – המאסר, שעניינו הרחקה מהחברה. במחקר שנערך בקרב תינוקות בני יומם שחולקו לשתי קבוצות, האחת קיבלה מהמטפלות יחס חם של חיבוק חיוך וכד' מעבר לטיפול הטכני הנדרש של אוכל והחתלה, ואילו הקבוצה השנייה של התינוקות לא קיבלו יחס חם. התוצאה המרה הייתה שרוב התינוקות בקבוצה השנייה מתו. מכאן, שאפילו תינוקות בני יומם שעדיין "לא מחוספסים" זקוקים לקשר חברתי כל שהוא.

ומה החשיבות לעובדת היותנו יצורים חברתיים?

"לא טוב היות האדם לבדו " (בראשית ב, יח), אמר אלוקים עם בריאת האדם הראשון. ה' טבע באדם את הצורך להיות קשור למישהו, לא להיות בודד. גם אנשים שאינם מעוניינים בחברה אנושית מפיגים את הבדידות באמצעות גידול בעלי חיים, או טיפוח צמחים או אפילו משקיעים את עצמם בעשייה עם הדומם בציור פיסול וכד'. וכל זאת למה? כי הצורך לקשר הוא קיומי, ,ממש כמו הצורך לאכול.

אולם, בשונה מאכילה, נשימה, ושאר צרכים חיוניים, בהם האדם לוקח לעצמו, הצורך לחברה מתממש דווקא באמצאות נתינה. בלי נתינה לא תיתכן אהבת אמת, ולא תיווצר שייכות שתפיג את מועקת הבדידות. הנתינה היא המקום בו האדם יוצא מעצמו ועושה למען האחר (בין אם מדובר באדם אחר ובין אם בחי צומח או דומם).דווקא כך נוצרת אהבה.

יש קשר של "כלים שלובים" בין נתינה ובין אהבה , בדיוק באותה המידה שהאדם ייתן כך תיווצר בו אהבה.

כולם מכירים את הפסוק בתורה: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח') שאנחנו רגילים לפרשו כדברי הלל הזקן " מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", אבל כפי שמסביר הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו": "כמוך ממש , כי בנפשך תמצא, אשר אתה והוא – אחד הנכם, ותרגיש הרגשה ברורה כי הוא לך כמוך" כלומר: אדם שנותן הוא בעצם נותן את עצמו, וממילא חברו שקיבל ממנו כולל במידה מסוימת משהו ממנו. מאחר ש"אדם קרוב אצל עצמו" אוהב את עצמו, הוא אוהב בחברו את "עצמו" שקיבל ממנו, וככל שייתן האדם יותר לחברו כך יאהבנו יותר. מכאן שאם אנחנו רוצים לאהוב עלינו לעסוק בנתינה.

ככל שניתן יותר רגש האהבה יגדל יותר, "השמיים הם הגבול".

אני נשואה באושר ב"ה כבר 43 שנים. אני יכלה להעיד שבכל יום שעובר אני אוהבת יותר.

מה כלול בנתינה שבונה את הזוגיות? נתינה כוללת בתוכה לא מעט עשיה פיזית ( לקחת, להביא, לבשל, לכבס וכד') כך נוצר קשר ושייכות יומיומי, ובוודאי כאשר עשיה זאת נעשית מתוך שימחה אבל, הנתינה הגדולה והעיקרית לדעתי, היא השקעת מאמץ אמיתי להבין את הצרכים של בן הזוג ולהיות שם איתו ובשבילו. להיות איתו בהצלחות ובשמחות וגם להיות איתו כשקשה. לדעת מתי ללחוץ ומתי להרפות. וככל שנהיה יותר מעניינים ויותר מקוריים כך תתעצם האהבה ולא תישחק.

אבל "אליה וקוץ בה" בתחילת הדרך כשרגש התאהבות חזק, כל אחד רוצה להיות הנותן (אני ארחץ כלים, אני אכין אוכל, אני אקנה וכד') ומשום מה עם השנים נחלש הרצון לתת (אולי כי נח לאדם להיות מקבל)וכך נפגמת האהבה מה שמביא לתחושת שחיקה, עד כדי חיפוש ריגושים מהצד וכד' לכן, כלל היסוד לשמירה על רגש האהבה, ועל זוגיות בריאה, הוא להתמיד בנתינה .

כל הנכתב עד כאן מתאים לכל זוגיות באשר היא, לכל מצב חברתי באשר הוא. אם כן, למה להתחתן? בשביל ללדת ילדים? לא. אפשר ללדת גם בלי להתחתן.

אומר הרב דסלר:" על כן נאמר, כי אהבה זו באה ע"י השלימם זה את זה. שם האל ב"ה ככה בטבעם, כאומרם ז"ל כל שאין לו אישה …אינו אדם שלם ובהיות האדם לבדו הנהו חסר, כי לא יוכל למלא את תפקידו. על כן בהיותם נותנים השלמה זה לזה יאבו זה את זה ..כי הנותן יאהב. וזהו אשר באהבתם , כל שאיפתם היא ליתן ולהשפיע נחת ועונג זה לזה."

על פי תפיסה זו מטרת הנישואין היא יצירת סביבת חיים שבה שני בני הזוג יכולים לממש את מקסימום הפוטנציאל שלהם, "כי בהיות האדם לבדו הנהו חסר". בניין האישיות נעשה דווקא מתוך ההשלמה שבין שני בני הזוג, באמצאות מעגל תמידי של נתינה וקבלה ביניהם. נתינה שעניינה הבנה לנפשו של בן הזוג וסיוע במימוש כל המיוחד שבו.

מעגל נתינה וקבלה זה שמתעצם ומתפתח במשך כל יום ויום במשך כל חיי הנישואין גורם לרגש האהבה להתעצם ולהתפתח במקביל .

שנזכה!!!

אריאלה גרינפלד- יועצת זוגית, רחובות

כשהאהבה זקוקה להחייאה

ביקורת ללא הפסקה

החלטתי לייחד פרק נפרד לביקורת. לכאורה היא חלק מכל בעיית התקשורת בין בני-זוג, אולם אנו נראה כי היא סבוכה במיוחד.

האם זאת ביקורת?

אילת פורת

מהי ביקורת? הנה הגדרה מילונית של המושג (מילון אבן-שושן): "הערכה שלילית מתוך ראיית חולשות ופגמים… ‘מָתח ביקורת': הביע דעה שלילית". לאור הגדרה זאת, אין פלא שאנו מתקשים לקבל ביקורת המופנית כלפינו. השאלה היא: האם כל אמירה שאנו רואים כביקורת, היא אכן כזאת?

מה שאנו תופסים כביקורת נשמע לנו כהצהרה שאנו לא טובים, לא ראויים, לא אהובים כמו שאנחנו. האמת היא שתלונה על התנהגות שמפריעה איננה, בהכרח, ביקורת – אבל לרוב היא נתפסת ככזאת. אם הרגע סיימתי לשטוף ריצפה ואני מבקשת ממך לחלוץ נעליים לפני שאתה נכנס, האם זאת ביקורת? אם אתה מציע לי לבצע את העבודה בצורה שונה ממה שאני עושה, האם זאת ביקורת? קשה לענות על השאלה במדויק. כך או כך, מדהים לגלות עד כמה אנו נוטים לפרש בקשות והערות של אנשים אחרים, ובפרט של בני-הזוג שלנו, כביקורת עלינו.

כל שאלה, הערה או בקשה יכולה להישמע לאוזניים רגישות כמו ביקורת:

"למה אתה לא עושה את זה ככה?"

"לא כיבית את האור באמבטיה"

"נעלת את הדלת?"

"אתה יודע לאן צריך לגשת?"

"לא היה לי נעים כשסיפרת את הבדיחה ההיא בארוחת הערב"

"שכחת להדליק לי את הדוד"

"בבקשה תוריד את הנעליים בחוץ"

"רוצה סוכרייה? יש לך ריח לא טוב מהפה."

"אני עושה את זה אחרת"

"אימא שלי מכינה רוטב סמיך יותר"

"אתה מקשיב לי?"

נסו לקרוא את כל המשפטים הללו בטון רך וענייני, כאילו אתם מציינים עובדה פשוטה, שואלים שאלה כדי לקבל מידע, או מציעים הצעת ייעול לטובתו של השני. האם הם נשמעים פחות ביקורתיים?

הרגישות שלנו כל-כך גבוהה ואנחנו עשויים לשמוע כמעט בכל אמירה ביקורת. הדבר נובע מניסיון העבר, בעיקר בילדות. הורים מעירים לילדיהם לעתים קרובות, מתקנים את דבריהם ומעשיהם, מתייחסים לפגמים ולחולשות. הרבה פחות מכך הם משבחים ומביעים הערכה, קבלה ואהבה ללא תנאי. זה עצוב, אבל כמעט כולנו חוטאים בזה, גם הורים שכן מביעים אהבה – היחס בין הביקורת לבין החיזוקים החיוביים שהם נותנים לילדיהם נוטה, בדרך כלל, לכיוון הביקורת דווקא. הילד הסופג ביקורת חרד למעמדו והוא עלול לחוש שאהבת הוריו תלויה בדבר: אם יהיה "ילד טוב" ויתאים לציפיות ולדרישות שלהם – הם יאהבו אותו. ואם לא? אולי יענישו, יידחו, יפסיקו לאהוב אותו? מתעוררים פחדים והם מחלחלים עמוק, כך שגם כשהילד הופך למבוגר הוא חושש מפני ביקורת ומשמעויותיה האפשריות. כולנו היינו פעם ילדים כאלה וכולנו מתקשים לקבל ביקורת גם היום.

אז מה לעשות? האם אין בני-זוג יכולים להעיר זה לזה, לבקש לשנות התנהגות שמפריעה לאחד מהם, לשאול שאלות בקשר לפעולות השני? האם לעד אנו נדונים להיות כלואים במגבלות שמכתיבה לנו הפגיעוּת האנושית שלנו? איך אפשר להעיר לבן-הזוג הערה, לבקש ממנו בקשה או לשאול אותו שאלה – מבלי להסתכן בכך שהוא ייפגע?

באה מאהבה

אני חושבת שביקורת תתקבל ביתר קלות אם ברור שהיא באה ממקור אוהב. כשהאדם המתלונן אוהב אותנו זה עדיין לא נעים לנו, אבל יש יותר סיכוי שנסכים להתייחס לתלונה או להערה ולשנות בהתנהגות שלנו מה שמתבקש.  אבל אם איננו בטוחים באהבתו, אזי כל בקשה או הערה תיתפס כביקורת ותקפיץ את המגננות שלנו. המגננות באות בצורת הכחשה, הדיפה, או התקפת נגד. כשבן הזוג מבקר אותנו ואנחנו מתגוננים, פרוש הדבר שקשה לנו להקשיב, אנו עסוקים (באופן לא מודע או מודע חלקית) בפחדים שעולים בנו ולא בודקים את הנאמר לנו באופן ענייני. התגובה שלנו היא רגשית והגנתית.

חשוב להבין את העניין: אנו נקבל ביקורת ביתר קלות ממי שאוהב אותנו ללא תנאי. אחרת הביקורת תיתפס כמו תנאי: אני אוהב אותך רק אם תתנהג כמו שאני רוצה ולא תעשה את הדבר הזה שמפריע לי. מצב כזה מאיים עלינו מאד – הוא מעורר בנו חרדת נטישה, פחד מדחייה, תחושה שאנחנו לא ראויים מספיק ומשום כך לא אוהבים אותנו.

שאלה למחשבה: אהבה ללא תנאי קיימת בין הורים לילדים. האם היא בכלל אפשרית בין גבר ואישה שלא מזמן הכירו? נראה לי שלא. לוקח שנים של "ביחד" עד שנבנה הביטחון באהבה של בן או בת הזוג. ואפילו אז – קשה לשמוע בקשות לשינוי התנהגות ותלונות על התפקוד שלנו, מבלי להתגונן ולהדוף מיד, באופן אינסטינקטיבי.

כיצד להעביר ולקבל ביקורת

אנו רואים כי עניין הביקורת בין בני-זוג הוא מסובך, והתשובה לשאלה "אז מה עושים?" לא פשוטה. יתכן כי כל אחד צריך למצוא את הדרך שלו. אני מציעה להשתדל לשנות את הגישה, להסתכל על ביקורת באופן חדש:

א. אם בן הזוג מבקר אותך – אולי זה כי אכפת לו? האם היה טורח לומר את הדברים למישהו פחות קרוב?

ב. כשבן הזוג מבקש ממך משהו או מעיר לך – השתדל לקבל את הדבר באופן ענייני ונסה לראות את המצב דרך עיניו. מדוע הוא עושה זאת? האם אי-היענות שלך לבקשתו פוגעת באיכות החיים שלו? לדוגמה: אם הוא מעיר לך על ריח-פה רע? או מבקש להשאיר בלילה חלון פתוח? או שואל לאן אתה הולך?

ג. כשאתם מעבירים ביקורת על בני-הזוג שלכם, זכרו: ביקורת תתקבל אם היא באה מאהבה – ולא מפחד! גם נותן הביקורת צריך לא להיות מרוכז בפחד ובפגיעה של עצמו, במה שלא נוח ומפריע לו, אלא באהבה שלו אל בן-הזוג. לפיכך, כשאתם נותנים ביקורת היו מכוונים אל בן-הזוג באהבה וכבוד לזכויותיו ורצונותיו.

ד. פיתחו בחיובי. השתדלו לומר משהו חיובי לפני הביקורת. ציינו משהו טוב, שבחו, אמרו תודה – באמת, מכל הלב. ואז דברו על מה שמפריע לכם, על רגשותיכם, והשתדלו לא להאשים. "אני מרגיש…" ולא "את/אתה…."

ה. היו מודעים לכך שכמעט כל אמירה שלכם יכולה להתפרש על-ידי הצד השני כביקורת – ולפגוע בו. הבינו, שדווקא אתם יכולים לפגוע בבן-הזוג הכי הרבה כי את האהבה והקבלה שלכם הוא כל-כך רוצה. הרי אמרנו שהאדם הכי קרוב לנו הוא זה שהכי יכול לפגוע בנו. אז: התחילו לשים לב כמה פעמים ביום אתם אומרים דברים שמעוררים את המגננות של בני-הזוג. (רמז: המון!)

ו. סננו את הערותיכם, שאלותיכם ובקשותיכם: בדקו אם הן הכרחיות. אם לא – פשוט וותרו עליהן. אם כן – אמרו אותן בטון פשוט וענייני, והשתדלו לא להאשים.

ז. היו מוכנים לכך שגם אם תשתדלו לומר את הדברים באופן הכי רך וזהיר – בן-הזוג עלול להיעלב ולהגיב מתוך התגוננות. תגובות של כעס, הכחשה, הסתגרות וכו' אינן צריכות להפתיע אתכם. אל תיגררו לריב. תחת זאת, השתדלו להגיע למשא-ומתן. יתכן שהצד השני יתקשה לקבל את דבריכם במלואם – אך יוכל לקבלם חלקית. כשהוא יראה שאתם מבינים אותו והולכים לקראתו – יהיה לו קל יותר לוותר למענכם. ולפעמים – לפעמים מותר לו גם לא לקבל את הביקורת וזהו.

התמונה באדיבות PIXABAY

לסיכום:

גם כשאתם מעבירים ביקורת על בני-הזוג שלכם: בואו מאהבה. זכרו שאין לכם זכות לשנות אותם, אבל יש לכם זכות לבקש שינויים בדברים שפוגעים באיכות חייכם. באותו אופן: קבלו את הביקורת שלהם עליכם באהבה ומתוך כיבוד איכות חייהם.

אילת פורת – פסיכולוגית מחקרית, מומחית למודעות עצמית ויועצת זוגית חברת האגודה הישראלית לייעוץ זוגי מחברת הספר "כשהאהבה זקוקה להחייאה".

על משפחה ויוצא מכך

אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד… שווה אחד! על משפחה ויוצא מכך

נולדנו לשני הורים שעשו את הכל כדי שנגדל ונתפתח ונוכל להיכנס לעולם החברתי בדרך הטובה ביותר שיש. חלקנו חשבנו שלהיכנס זה תהליך מורכב וחלקנו חושבים שהתהליך מורכב מאוד, אחרים טוענים שזה בא בקלות ללא מורכבות ורבים אומרים "מה שיהיה יהיה!"

אחרי זמן מה, עשרים, עשרים וחמש ואולי אף יותר, אנו מוצאים את עצמינו ב"קואופרטיב" מורכב ובו מערכי פעולה שונים אך לא משונים כלל, מערכים הדורשים חשיבה רבה, משמעותית לכל יחיד בה ולכל הגורמים הקשורים לה רגשיים שכלתניים, שיתופיים, יחידתיים ועוד.

בעצם, מה אני מביא ומה אני לוקח מהחיבור וההשתתפות בקבוצה, מה אני תורם לה ואיך אני נתרם, כיצד אני משפיע וכיצד אני מושפע, כיצד אני מעצים ואיך ניתן להסיר, לטפל לבלוט, להזיז ולשנות, איך אני נותן מקום לאחרים ואיך אני פוסק אחרת. כל זה ועוד תלוי ומתקיים בכל משפחה ובכל מקום כששניים ניצבים אחד מול השני/ה .

רגע אחד וניתן לפספס את משב-הרוח הנושב על התא הזה הנקרא "משפחה", מבט אחד לצדדים מפר את החיבורים הרבים ב"משפחה". כניסה של חבר חדש ל "משפחה", עשוי להביא למורכבות אחרת, חדשה, נוחה ולא נוחה לאחרים.

איך בעצם מאפשרים לכל אחד מהחברים ב "משפחה" להישאר אני ואני עם אתה ואתה ואתם? כיצד אני יכול לטפל במשברים שעולים ב "משפחה", במי להיעזר, מה נכון ומה להשאיר כך ואחרת?

משפחה היא חממה שיש להשקות כמה וכמה פעמים ביום ולעתים לתת לאחר להשקות ולעמוד מהצד ולהבחין בהשקיה, אך תמיד לתת את המרווה הזה ל"משפחה," אחרת משהו יפסיק את העניין ואת החוויות הטובות שנמצאות מתחת ומעל ליד ובצד, אבל נמצאות וקיימות, צריך רק לחפש ולקחת!

מטפל ויועץ, מאמן ואיש ניסיון בתחום (גם מטפלת, יועצת ואשת… בתחום המשפחה) היודע/ת לקרוא ולצייר נכון את התמונה הנכונה, הרצויה לקואופרטיב.

להתייצב לצד המשפחה ולאפשר לכל אחד מקום חשוב להציג את המוטו שלו, את הראייה, את התפיסה ואת האהבה שלו לחיבור בין כולם, לתקן, לשקף, להעצים, להכיל ולהעלות בקול את ה"רועש" בפנים עמוק דורש מאתנו היועצים כישורים ותובנות מקצועיים רבים, או שיש או שאין, ראוי למשפחה מאמן, יועץ, מטפל ואו כל אחד שיצליח לפצח את המכשיל והמקשה על כולם! יועצים רבים קיימים היכולים במגוון כלים לסייע להירתם למשפחה, לקרוא את הקודים ולהעצים את הכוחות והאנרגיות והמעכבים התפתחות קואופרטיבית משמעותית!

דורון אלי, יועץ זוגי