מהי אהבה? האם קיים בכלל מושג כזה של אהבת אדם אחר? האם ניתן לאהוב לאורך זמן את אותו אדם? האם אהבה היא משהו שמתעצם או נשחק עם השנים? האם ניתן למנוע שחיקה של אהבה? ובכלל למה להתחתן? האם בהכרח ישנה זיקה בין אהבה לבין נישואין?
במאמר זה אנסה לענות על שאלות אלו על פי תפיסת העולם שלי.
האדם הוא יצור חברתי. כך נבראנו, עם צורך להיות שייכים לחברה. יעיד על כך, אחד מדרכי הענישה החמורים – המאסר, שעניינו הרחקה מהחברה. במחקר שנערך בקרב תינוקות בני יומם שחולקו לשתי קבוצות, האחת קיבלה מהמטפלות יחס חם של חיבוק חיוך וכד' מעבר לטיפול הטכני הנדרש של אוכל והחתלה, ואילו הקבוצה השנייה של התינוקות לא קיבלו יחס חם. התוצאה המרה הייתה שרוב התינוקות בקבוצה השנייה מתו. מכאן, שאפילו תינוקות בני יומם שעדיין "לא מחוספסים" זקוקים לקשר חברתי כל שהוא.
ומה החשיבות לעובדת היותנו יצורים חברתיים?
"לא טוב היות האדם לבדו " (בראשית ב, יח), אמר אלוקים עם בריאת האדם הראשון. ה' טבע באדם את הצורך להיות קשור למישהו, לא להיות בודד. גם אנשים שאינם מעוניינים בחברה אנושית מפיגים את הבדידות באמצעות גידול בעלי חיים, או טיפוח צמחים או אפילו משקיעים את עצמם בעשייה עם הדומם בציור פיסול וכד'. וכל זאת למה? כי הצורך לקשר הוא קיומי, ,ממש כמו הצורך לאכול.
אולם, בשונה מאכילה, נשימה, ושאר צרכים חיוניים, בהם האדם לוקח לעצמו, הצורך לחברה מתממש דווקא באמצאות נתינה. בלי נתינה לא תיתכן אהבת אמת, ולא תיווצר שייכות שתפיג את מועקת הבדידות. הנתינה היא המקום בו האדם יוצא מעצמו ועושה למען האחר (בין אם מדובר באדם אחר ובין אם בחי צומח או דומם).דווקא כך נוצרת אהבה.
יש קשר של "כלים שלובים" בין נתינה ובין אהבה , בדיוק באותה המידה שהאדם ייתן כך תיווצר בו אהבה.
כולם מכירים את הפסוק בתורה: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח') שאנחנו רגילים לפרשו כדברי הלל הזקן " מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", אבל כפי שמסביר הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו": "כמוך ממש , כי בנפשך תמצא, אשר אתה והוא – אחד הנכם, ותרגיש הרגשה ברורה כי הוא לך כמוך" כלומר: אדם שנותן הוא בעצם נותן את עצמו, וממילא חברו שקיבל ממנו כולל במידה מסוימת משהו ממנו. מאחר ש"אדם קרוב אצל עצמו" אוהב את עצמו, הוא אוהב בחברו את "עצמו" שקיבל ממנו, וככל שייתן האדם יותר לחברו כך יאהבנו יותר. מכאן שאם אנחנו רוצים לאהוב עלינו לעסוק בנתינה.
ככל שניתן יותר רגש האהבה יגדל יותר, "השמיים הם הגבול".
אני נשואה באושר ב"ה כבר 43 שנים. אני יכלה להעיד שבכל יום שעובר אני אוהבת יותר.
מה כלול בנתינה שבונה את הזוגיות? נתינה כוללת בתוכה לא מעט עשיה פיזית ( לקחת, להביא, לבשל, לכבס וכד') כך נוצר קשר ושייכות יומיומי, ובוודאי כאשר עשיה זאת נעשית מתוך שימחה אבל, הנתינה הגדולה והעיקרית לדעתי, היא השקעת מאמץ אמיתי להבין את הצרכים של בן הזוג ולהיות שם איתו ובשבילו. להיות איתו בהצלחות ובשמחות וגם להיות איתו כשקשה. לדעת מתי ללחוץ ומתי להרפות. וככל שנהיה יותר מעניינים ויותר מקוריים כך תתעצם האהבה ולא תישחק.
אבל "אליה וקוץ בה" בתחילת הדרך כשרגש התאהבות חזק, כל אחד רוצה להיות הנותן (אני ארחץ כלים, אני אכין אוכל, אני אקנה וכד') ומשום מה עם השנים נחלש הרצון לתת (אולי כי נח לאדם להיות מקבל)וכך נפגמת האהבה מה שמביא לתחושת שחיקה, עד כדי חיפוש ריגושים מהצד וכד' לכן, כלל היסוד לשמירה על רגש האהבה, ועל זוגיות בריאה, הוא להתמיד בנתינה .
כל הנכתב עד כאן מתאים לכל זוגיות באשר היא, לכל מצב חברתי באשר הוא. אם כן, למה להתחתן? בשביל ללדת ילדים? לא. אפשר ללדת גם בלי להתחתן.
אומר הרב דסלר:" על כן נאמר, כי אהבה זו באה ע"י השלימם זה את זה. שם האל ב"ה ככה בטבעם, כאומרם ז"ל כל שאין לו אישה …אינו אדם שלם ובהיות האדם לבדו הנהו חסר, כי לא יוכל למלא את תפקידו. על כן בהיותם נותנים השלמה זה לזה יאבו זה את זה ..כי הנותן יאהב. וזהו אשר באהבתם , כל שאיפתם היא ליתן ולהשפיע נחת ועונג זה לזה."
על פי תפיסה זו מטרת הנישואין היא יצירת סביבת חיים שבה שני בני הזוג יכולים לממש את מקסימום הפוטנציאל שלהם, "כי בהיות האדם לבדו הנהו חסר". בניין האישיות נעשה דווקא מתוך ההשלמה שבין שני בני הזוג, באמצאות מעגל תמידי של נתינה וקבלה ביניהם. נתינה שעניינה הבנה לנפשו של בן הזוג וסיוע במימוש כל המיוחד שבו.
מעגל נתינה וקבלה זה שמתעצם ומתפתח במשך כל יום ויום במשך כל חיי הנישואין גורם לרגש האהבה להתעצם ולהתפתח במקביל .
שנזכה!!!
אריאלה גרינפלד- יועצת זוגית, רחובות