הלכתי ברגל למוסך שנמצא חצי שעה מהבית. בתקווה שהרכב כבר תקין ואפשר לקחת אותו. באחד הרמזורים עצרתי וחיכיתי לזמן שהרמזור האדום להולכי הרגל יתחלף.
מתוך הרגל התבוננתי ברמזור המיועד למכוניות, הוא היה ירוק. חיכיתי לראות מתי הוא מתחלף והופך לאדום. לפתע התקרב אלי גבר עיוור בהליכה נמרצת, תוך שהוא מתקדם עם המקל. הוא נעמד לידי על אי התנועה ושאל בסגנון גברי קצר "ירוק?". הייתי עסוק בלהסתכל על הרמזור המיועד למכוניות ומבלי לשים לב עניתי גם כן, בסגנון גברי קצר "ירוק".
העיוור לתדהמתי החל לצעוד במרץ לתוך הכביש, תוך שהוא מושיט את המקל קדימה אל תוך המכוניות שנעו באותו רגע בכביש. המקל שלו פגע במכונית חולפת והוא ברתיעה חזר לאי התנועה. נבהלתי. בגמגום אמרתי לו "סליחה, ממש מצטער. עניתי לך שזה ירוק והסתכלתי על הרמזור של המכוניות". התשובה שלו הייתה "אבל אני לא מכונית".
האירוע הזה השאיר עלי רושם קשה. הדבר האחרון שארצה זה לפגוע באדם עיוור, גם אם זה לא במתכוון. ניסיתי להבין איך טעות כזאת מתרחשת.
סיפרתי זאת לאשתי. "מזלך שלא קרה לו כלום" הייתה התשובה שלה. אכן מזלי.
כמי שמלמד ועוסק בתקשורת, התבוננתי באירוע. שמסמל את החיים שלנו. לרוב אנחנו מדברים וחושבים, כל אחד מנקודת המבט שלו על הדברים.
כל אחד מימה שמעניין אותו ולאן שהוא רוצה להתקדם. כשבת הזוג תאמר "איזה כיף הילדים יצטרפו לחופשה" ותחשוב כמה טוב יהייה לשמח את הילדים.
יתכן והגבר יחשוב "אוף, עוד פעם, מתי אהייה עם אשתי לבד". כשבן הזוג יאמר "אנחנו צריכים להתנהל טוב יותר כספית" מתוך מטרה לצמצם הוצאות. יתכן והאישה תחשוב "אכן, צריך לראות איך קונים לילדים את הדברים שהם צריכים". אותו אירוע, אותו נושא, אליו כל אחד ניגש מנוקדת המבט שלו.
גם בחיי הזוגיות, כשכל אחד נע לכיוונים מנוגדים. מסתכל על מה שחשוב לו ולא רואה את האחר, מתוך הצורך שלו. מתוך נקודת המבט שלו.
יכולות להתרחש "תאונות". בין אם כאלה כלכליות, בין אם כאלה הקשורות לשותפות והתנהלות זוגית ומשפחתית.
התאונה מתחילה בכך שאנחנו עלולים להיות עיוורים לצורך של האחר. מרוכזים בעצמינו ולעיתים מתקשים להקשיב למה שהאחר אומר ורוצה.
לפתוח את העיניים. לדעת שמי שחי איתך רואה את הדברים אחרת וצריך דברים אחרים. זאת משימת חיינו.
באירוע עם אותו עיוור. הוא שאל אותי "ירוק?". הוא ממש לא התעניין ברמזור של המכוניות. מבחינתו הצורך שלו הוא, לעבור בבטחה את הכביש.
הייתי צריך לעצור לרגע את המחשבות וההרהורים שלי, על להגיע במהירות למוסך, על להמשיך את שגרת היום שלי. לעזוב את עצמי ולראות את הצורך של העיוור.
באירוע הזה מי שהיה למעשה עיוור, זה אני.
ד"ר כרמי אומרו – יועץ זוגי